החלטה בתיק תא"ק 29805-07-11

בפניי בקשת רשות להתגונן של המבקשים בפני תביעת המשיב על הסך של 347,526 ש"ח נכון ליום 13.07.11, הכולל ריבית מחושבת עד ליום 30.06.11, בגין חובות מבקשת מס' 1 ומבקשת מס' 3  שהינם לקוחותיה של המשיבה. מבקש מס' 2 ערב לחובותיה של מבקשת מס' 1. כמו כן הוגשה בקשה לביטול העיקול הזמני, שטענותיה זהות.

המבקשת מס' 1 הינה בעלת מניות ומנהלת בחברת מ.ת.נ.נ 555 בע"מ, מבקשת מס' 3, העוסקת בתחום המזון, החל מיום 2.5.07 ( נספח 10 לכתב התביעה).

המבקש מס' 2 הינו בעלה של מבקשת מס' 1.

ביום 25.7.97 חתמה מבקשת מס' 1 על הסכם תנאי ניהול חשבון מס' 19446/46 (להלן: " החשבון הפרטי") אצל המשיבה ( נספח 1 לכתב התביעה), כמו כן לקחה הלוואות אצל המשיבה: ביום 3.8.09 סך של 20,000 ש"ח, וביום 15.4.10 סך של 101,500 ש"ח ( נספח 3 לכתב התביעה), להן ערב מבקש מס' 2, בחתימתו על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום ביום 2.05.04 ( נספח 5 לכתב התביעה).

ביום 8.05.07 חתמה מבקשת מס' 3 על הסכם תנאי ניהול חשבון מס' 154800/68 (להלן: " חשבון העסק") אצל המשיבה ( נספח 6 לכתב התביעה), לו ערבה מבקשת מס' 1 בחתימתה על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום ביום 8.5.07, במעמד פתיחת החשבון ע"י משיבה מס' 3 ( נספח 9 לכתב התביעה).

אין חולק כי בין המבקשים מס' 1 ו-3 והמשיב נחתמו הסכמים לניהול חשבון, כמו כן אין חולק כי מבקשת מס' 1 ערבה לחובותיה של מבקשת מס' 3, וכי צ'קים שנתקבלו אצל מבקשת מס' 3 מלקוחותיה, נמסרו לנכיון אצל המשיב. המחלוקות בין הצדדים הינה בשאלת ערבותו של מבקש מס' 2 לחובות מבקשת מס' 3 מתוקף היותו ערב לחובות מבקשת מס' 1, וכן לעניין זכות התביעה של המשיב ביחס לצ'קים שנמסרו לו לנכיון וחוללו על ידי מושכיהם. כמו כן הועלתה טענה כללית כלפי דרך התנהלות המשיב כלפי לקוחותיו המבקשות 1 ו-3.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשות המבקשים בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם של המבקשים, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית), בעמוד 403: בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירם של המבקשים נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.

ועוד נפסק באחרונה: "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן" (כב' השופטת א. פרוקצ'יה ב ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009), נבו).

בהליך זה, המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, נחקרו בפניי בדיון ביום 11/10/11, וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה בסוף הדיון.

טענות ההגנה של המבקשים בעניין חשבון מס' 154800/68 (חשבון העסק):

המבקשים העלו מספר טענות כנגד התביעה:

      1 .  הפרת חובת הזהירות - המבקשת מס' 3 טוענת כי סכום החוב בחשבון הבנק נוצר בעקבות צ'קים של לקוחותיה, שנוכו בעסקת נכיון עם המשיב, וכי מאחר ומדובר בעסקת נכיון היה על המשיבה לבדוק את מצבם של נותני הצ'קים טרם העסקה, ובכך הפרה את חובת הזהירות כלפי לקוחה.

2. המשיבה פעלה שלא כדין כאשר חייבה את חשבונה של המבקשת במלוא סכומי הצ'קים, כאילו לא בוצעה עסקת נכיון בין הצדדים, וכי בעשותה כך, שינתה על דעת עצמה את העסקה מעסקת נכיון לעסקת הלוואה. 

3. המבקשים טוענים לחוסר תום לב בהתנהלותה של המשיבה בכך שבעת התנהלותו של  משא ומתן בין הצדדים לסילוק חובותיהם, פנו למשיב וביקשו את השיקים בחזרה על מנת שיוכלו לגבות אותם בעצמם ובכך להקטין את נזקם, אך המשיב סירב ואף התחיל לגבות את השיקים בעצמו, וכי בעשותו כך ביקש המשיב לגבות ביתר, פעם אחת ע"י חיוב המבקשים במלוא החוב, ופעם נוספת ע"י גביית הצ'קים מידי המושכים. ודוק, המבקשים טוענים כי חלק מלקוחות העסק אשר להם חזרו השיקים הגיעו כבר להסדר עם המשיב ופרעו את חובם, וכי על המשיב חלה החובה לקזז סכומים אלה מסכום החוב אותו דרשה, דבר אותו לא ביצע עד ליום הגשת התביעה.

טענות ההגנה של המבקשים בחשבון 19446/46 (החשבון הפרטי)

4. המבקש מס' 2 טוען כי המשיב פעל בחוסר תום לב כלפי המבקשים בכך שהגיש נגדם תביעה בעודו מנהל עימם משא ומתן להסדר פרעון ההלוואה ויתרת החוב בחשבון, ובכך הפר את חובת הנאמנות שהוא חב כלפיהם כלקוחות.

5. מבקש מס' 2 טוען כי בעת חתימתו על כתב ערבות כלפי מבקשת מס' 1 ביום 2.5.04, היה ערב כלפיה בלבד, משכך, ובחלוף 5-6 שנים ממועד חתימתו, אין ערבותו תקפה, וזאת מאחר ובמועד זה החברה כלל לא הוקמה, וההלוואות טרם נוצרו וטרם השתכללו, בעשותה כך, הטעתה המשיבה לחשוב כי הינו חייב לפרוע גם את כל חובותיה של מבקשת מס' 3.

6.   כמו כן טוען המבקש כי בעת חתימתו על כתב ל"ערבות מתמדת" למבקשת מס' 1, לא ניתן לו כל הסבר אודותיו, ואילו ידע שערבותו כוללת חיובים בגין הלוואות עתידיות בסכומים גדולים לא היה חותם.